ההיסטוריה
בית הספר נוסד במנזר סנט אטיין בירושלים ב-15 בנובמבר 1890, על ידי האב הדומיניקני מארי ג׳וזף לגראנז׳ (1855-1938). הוא הוקם כ”בית הספר המעשי ללימודי המקרא”, ורק בשנת 1920 הוכר באופן רשמי גם כבית ספר גם לארכאולוגיה ושמו שונה בהתאם. בעת הקמתו היה בית הספר למוסד הקבע הראשון מסוגו בארץ ישראל, ופעל בו צוות קטן בהנהגתו של האב לגראנז׳ שעסק בניתוח המקרא ובארכאולוגיה, לצד מחקרים בתחומי ההיסטוריה, הלשון, האפיגרפיה ועוד. על הישגיהם החשובים של חוקרי בית הספר נמנים גילוי מפת מידבא, הפיענוח הראשון של האלפבית האוגריתי ומעורבותם המרכזית בתרגום ובפירוש מגילות ים המלח.
בית הספר קיים מדי פעם הרצאות לקהל הרחב.
יחסיו של בית הספר עם הכס הקדוש לא היו טובים בתחילת דרכו, ולגראנז׳ נחשד בנטיות מודרניות.
ייסוד המנזר ובית הספר שבו היו כרוכים בחשיפתם, בדרך מקרה בשנת 1882, של שרידי כנסייה מן התקופה הביזנטית, מצפון לשער שכם בירושלים, באתר שזוהה על ידי הנוצרים כמקום סקילתו של סטפנוס (אטיין בצרפתית), הקדוש הנוצרי הראשון. בניית המנזר על כל אגפיו נדחתה מפאת החפירה הארכאולוגית במשך שנים אחדות, אך הבנייה שילבה לאחר מכן את השרידים העתיקים ושימרה אותם.
בשנותיו הראשונות עסקו חוקרי המוסד בעיקר בפרשנות כתבי הקודש ואילו עבודות השדה הראשונות שלהם התרכזו בגאוגרפיה ההיסטורית, בטופוגרפיה ובהיסטוריה האדריכלית של ירושלים.
אל נושא החפירה הארכאולוגית, נכנסו אנשי ה”אקול ביבליק” בשלב מאוחר יותר. בשנים הראשונות, היה זה בעיקר האב ונסאן. בין השנים 1911-1909, ליווה ונסאן את משלחתו השערורייתית של מונטגיו פארקר, ודאג לתעד את התגליות. וכך, אף על פי שלא הייתה לו יד בהכוונת החפירה, הצליח להציל מידע על תולדותיה של “עיר דוד”.
בשנות הארבעים והחמישים היה האב רולאן דה וו לארכאולוג הפעיל של בית הספר הצרפתי. חפר ליד הכנסייה הצלבנית שבאבו ע’וש. שמו של דה וו קשור בעיקר בשתי החפירות הגדולות ביותר שנערכו מטעם ה”אקול ביבליק”. תחילה בתל אל-פארעה (צפון), המזוהה עם תרצה, בירתה הראשונה של ממלכת ישראל.
גולת הכותרת של חפירותיו הייתה ח’רבת קומראן שלחוף ים המלח, יישובה המרכזי של כת המגילות הגנוזות. החפירה התנהלה בשנות החמישים כמפעל משותף של ה’אקול ביבליק’, מוזיאון רוקפלר (שבאותם ימים היה מוסד מדעי עצמאי) ומחלקת העתיקות של ממשלת ירדן, וזאת בעקבות גילוי המגילות באתר זה שנים אחדות קודם לכן. דה וו חפר את האתר בשלמותו.
בשנות השבעים חזרו אנשי ה’אקול ביבליק’ למפעל חפירות נוסף, בתל כיסון שבעמק עכו..
כיום
בית הספר מוסמך להעניק תואר הסמכה ותואר של דוקטור במדעי המקרא. הקורסים המוצעים על ידי בית הספר הם בתחומי הברית הישנה, הברית החדשה, הרמנויטיקה, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, כתבים חיצוניים ושפות. בספריית בית הספר, השייכת למנזר סנט אטיין, כ-400,000 כותרים בסך הכל הכוללים יותר מ-130,000 ספרים וכ-400 כתבי עת. הספרייה מתגאה באוסף של כ-25,000 צילומים של ארץ ישראל והמזרח התיכון, רובם מתחילת המאה ה-20 ובאוסף של מפות.
ה’אקול ביבליק’ מתפתח פרויקט חדש ברשת: ”המקרא ומסורותיה“. האתר יציג גרסאות שונות של מקרא וגם איך מקרא היא מקור התרבות במשך 2000 שנים (ספרות, ציור, מוסיקה,… )
לפי דף ויקיפדיה